שמי יוסי וולפסון, והמכנה המשותף לטקסטים באתר הזה הוא שהם נכתבו על-ידי. למרות שהמכנה המשותף הזה הוא נקודת מוצא די נמוכה (מכמה בחינות), אני מאמין שיהיו מי שימצאו בטקסטים תועלת או הנאה. חלק מהטקסטים פורסמו כבר בעבר בפלטפורמות שונות (מהן שכמעט שכבר אינן נגישות, כגון פנזינים שיצאו בדפוס בלבד בעותקים לא רבים). חלקם מתפרסמים כאן לראשונה. לטקסטים נוספים שלי, שזמינים באינטרנט, אני מפנה בדף הקישורים.

מי אני? מתוך איזו הוויה ופרספקטיבה נכתבו הטקסטים כאן? אני פעיל לשחרור בעלי-חיים. נולדתי בירושלים בשנת 1969 להורים אקדמאים שכירים. מעולם לא השתייכנו לאליטות האריסטוקרטיות הישראליות של יוצאי צבא ו"בוני הארץ". אבא שלי נולד בפולין למשפחה פרולטרית וחונך על ברכי תנועת הבונד. אמא שלי נולדה בגרמניה למשפחה בורגנית, שהפכה לפליטה בארצות-הברית. מוראות מלחמות העולם השפיעו על השקפת העולם הליברלית והאינטרנציונליסטית שהיא הנחילה לי. הרבה מהראיה הביקורתית שלי אני חב לאחותי. 

כילדים לא חיינו בעוני, אבל אורח חיים צנוע, שבז ל"לוקסוס", היה לא רק ערך אלא גם אילוץ. הודות לעבודה המאורגנת שאפשרה להוריי לשפר את רמת חייהם ולצבור חסכונות שאת חלקם ירשתי, כמו גם הודות לפריבילגיות שבאות עם המגדר, הלאום, הצבע, העדה, הגיל, הבריאות, הקונפורמיות המגדרית והנפשית והוותק שלי בארץ, כיום אני חי חיים נוחים של בן המעמד הבינוני.

אקטיביזם למדתי מהבית. כילד לקחו אותי לשתילת עצי זית ליד חברון, לאחר שמתנחלים עקרו מטע זיתים פלסטיני. ערב הבר-מצווה שלי השתתפנו בהפגנת ה-400 אלף לאחר הטבח בסברה ושתילה. אבא שלי סיפר איך פעילי הבונד ניפצו שמשות של עסקים, כדי להכריח את בעלי העסקים לשחרר את השוליות (הוא ביניהם) ללימודי ערב. אמא שלי לימדה אותי never to cross a picket line. השבוע בו נפטרה היה אחד הבודדים בו החמיצה את המשמרת השבועית של נשים בשחור.

 

אחותי ואני לקחנו את השיעורים האלו למקומות נוספים. נעשינו צמחונים (מאז 1992 אני טבעוני) והצטרפנו להתארגנויות הראשונות שצמחו בישראל במאבק בניסויים בבעלי-חיים. עד היום, המאבק לשחרור בעלי-חיים הוא המאבק העיקרי שבו אני פעיל. כהומו, הייתי פעיל גם במסגרות להטבא"קיות, ולשחרור מיני ומגדרי. אני משתדל להיות סולידרי גם עם מאבקים שאני לא לוקח בהם חלק פעיל.