מתמתגים עם הזרם
השם והלוגו החדשים של עמותת אנונימוס (כעת "אנימלס") לזכויות בעלי חיים משקפים מהלך אידיאולוגי עמוק שעובר על התנועות לזכויות בעלי חיים. מתנועות שמרימות על נס אידיאולוגיית-נגד מודעת ונשכנית נסוגו התנועות האלו לעמדה שמאמצת, ולא מתוך חשיבה ביקורתית, את האידיאולוגיה ההגמונית.
"הם כולם אנונימיים"
הבחירה בשם "אנונימוס" נשאה בזמנה מטען אידיאולוגי חתרני. "הם כולם אנונימיים" כתב אז מייסד הקבוצה דוד מסי "בעלי החיים במעבדות, בחוות הפרוות, בבתי המטבחיים, בקרקסים, בגני החיות, במכלאות העירוניות. לכולם אין שם. הם כולם אנונימיים. החייל הנשכח, הילדים הרעבים, הקבצן, חסר הבית... גם להם אין שמות. הם כולם אנונימיים. הפעילה העומדת בפינת הרחוב ומחלקת כרוזים, המצילים במסכות השחורות [הכוונה לפעילי החזית לשחרור בעלי החיים המצילים בעלי חיים ממשקים וממעבדות], הילד המביא את החיה הנטושה הביתה, האדם שמניח פרח על קברו הלא מסומן של החייל האלמוני, ומי שמנסה לעזור רק כי לו או לה יש קצת לב... לאנשים האלו גם אין שמות. הם כולם אנונימיים. זה מה שמאחד אותם. זה מה שנותן להם את שמם: אנונימוס".
ברובד אחד, אם כן, מתייחס השם "אנונימוס" לדיכוי ולהדרה. המדוכאים הופכים בשיח ליחידות נטולות שם ופנים בתוך קבוצות התייחסות. גם כשאנו רואים את תמונת הילד המורעב באפריקה, שהנשרים מחכים למותו, גם כשאנו רואים את תמונת הפליט הסורי שהים פלט את גופתו – הם בבחינת רפרנט נעדר (בלשונה של קרול אדמס): אין להם שם, אין להם סיפור חיים אישי, הם מאבדים אותם לטובת היותם דימויים מייצגים לקבוצה. ולא כל שכן כשאנחנו מדברים על מי שלא הפך להיות סמל מייצג או כשאנחנו מדברים על תרנגולת בתעשיית הביצים או על חולדה במעבדה.
ברובד שני מתייחס השם "אנונימוס" למשותף בין מערכות דיכוי ולמאחד בין קבוצות מדוכאות. הדיכוי שנוטל מהפרט את שמו, את ייחודו, את חייו ואת חירותו לרדוף אחר האושר – הדיכוי הזה משותף לקבוצות מדוכאות של בני אדם ושל חיות אחרות כאחד. להיות נטול שם, עקור מזהות ומסביבה, מנודה מהעולם, מנוכר מפירות מעשיך, מופשט מזכויות – זוהי החוויה המשותפת של מי שנשללה מהם זכות הקיום-בפני-עצמם ושהפכו למשאבים לניצול או לאויב להשמדה.
ברובד השלישי מתייחס השם "אנונימוס" לאקט המחאה והשחרור – שגם הם באים מהשוליים החברתיים ולא מהזרם המרכזי. הם נעשים על-ידי אנשים "פשוטים" שאינם מחפשים ושגם לעולם לא ימצאו פרסום. הם נעשים מלמטה למעלה ולא מלמעלה למטה. הם נעשים לא פעם בקריאת תיגר על החוק כמו בפעולות הפריצה למעבדות ולמשקים חקלאיים. פעולות הסולידריות עם המדוכאים הן חתרניות, באות מהשוליים החברתיים ודנות את הפעילים עצמם להתמודדות עם דיכוי ודחיקה לשוליים.
ואחרי כל אלו, השם "אנונימוס" הוא ביחיד ולא ברבים. כמו מאחורי מסך בערות, איננו יודעים לאיזה פרט אנונימי מתייחס השם. כמו בהולוגרמה, אינדיווידואל מתחלף באינדיווידואל בתודעתנו בזמן שאנו הוגים את השם בעל הממד האניגמטי. כולם נטולי שם. אבל כל אחד מהם יחיד ומיוחד.
אנונימוס והגן הזואולוגי
השם "אנימלס" בא למחוק את המורכבות הזאת, וליצור בהירות במקום שבו היתה אניגמטיות. הוא מגדיר את קבוצת העניין של העמותה "בעלי חיים" – ובמשתמע: לא בני אדם. ובאותה הזדמנות היחיד מתחלף בקבוצה מכלילה. השם החדש מוחק גם את כל הרבדים האחרים שהיו בשם "אנונימוס". אין בו עוד רמז לסוגיות של דיכוי או של מאבק. בעוד שהשם "אנונימוס" מקטלג את העמותה בעולם של מאבקים חברתיים, השם "אנימלס" מקטלג אותה יחד עם גופים אחרים שעוסקים בבעלי חיים. עמותת אנימלס והגן הזואולוגי, על פי שמותיהם, הם לכאורה קרובי משפחה. מחיקת הרבדים בשם, שעניינים דיכוי ומאבק והחיבור בין מערכות דיכוי ובין מאבקים, הופכת את השם לידידותי ולא מאיים עבור ההגמוניה החברתית. לא פלא, לכן, שבסקרים שנעשו נמצא שהתגובות אליו הן חיוביות יותר.
גנאולוגיה של לוגו
המהפך הרעיוני משתקף באופן חריף אף יותר בהחלפת הלוגו של הארגון.
הלוגו המקורי של אנונימוס היה מעגל של דמויות: דולפין, אדם, כלב ועוף. העוף נראה כאווז (בר?) בתעופה. המגדר של האדם לא היה חד-משמעי. לכלב היה קולר. המעגל השוויוני שיקף את הרעיון של פיטר סינגר לפיו כל בעלי החיים, כולל האדם, שווים. מעמדו של האדם בלוגו, כחוליה שווה לאחרות במעגל החיים, מאתגר את האידיאולוגיה האנתרופוצנטרית ההגמונית, ומציב כנגדה אידיאולוגיה זואו-צנטרית. השילוב של דמות האדם בין דמויות בעלי החיים מרמזת גם לרעיון של אחדות המאבקים: "זכויות בעלי חיים, זכויות אדם – מאבק אחד" היתה אז אחת הססמאות המרכזיות של הארגון. הדולפין שבלוגו היה קשור למאבק של אנונימוס בראשיתה כנגד הדולפינריום שפעל בת"א – אולם יש גם משמעות לנוכחות הדומיננטית של חיות בר בלוגו. גם בדמות האדם לא נראים סימנים של לבוש, והוא יכול להיות צללית של גוף עירום. ניתן לקרוא בלוגו סנטימנטים של תשוקה אל הטבע הפראי, הלא ציוויזילטורי. מצד אחד, ניתן למתוח ביקורת על כך שבתחילת דרכה לא היתה אנונימוס בשלה להתמקד בבעלי החיים בתעשיית המזון (מה שנכון גם לגבי ארגונים אחרים בעולם באותם ימים). מצד שני, ההצגה של חיות בבר מזכיר את הפוטנציאל הגלום בהן לחיים עשירים ועוצמתיים ללא תלות באדם ומעבר לכוחות ההבנה שלו.
עם הזמן חלו שינויים בדמויות שבלוגו. תחילה שוחרר הכלב מהקולר שלו – ולאחר מכן נמחק לחלוטין מהלוגו יחד עם הדולפין. את חיות הבר וחיות הבית החליפו בלוגו החדש בעלי החיים הנאכלים ביותר בישראל: תרנגולת, פרה ודג. האווז נשאר בלוגו, אבל המשמעות שלו השתנתה – אם במקור הוא נראה כייצוג של עופות הבר, כעת המתבונן יכול היה לזהות בו את האווז מהמשק, בהקשר של המאבק המוצלח של העמותה נגד פיטום האווזים. את ההתפעמות מבעלי החיים החליפה גישה המבקשת להצביע באופן פשוט וברור על הדיכוי ועל המוקדים שלו. כך גם בייצוג האנושי שבתוך הלוגו: דמות האדם עברה אף היא שינוי, וקווי המתאר שלה הפכו לקווי מתאר מובהקים של אישה – תוצאה של מגמות פמיניסטיות מתחזקות בתנועה.
טביעת אצבע חתרנית
לצד הלוגו של מעגל בעלי-החיים, נעשה באנונימוס במשך שנים ארוכות שימוש מקביל בלוגו נוסף – טביעת כף של בעל חיים משולבת בטביעת אצבע אנושית. היסוד המרכזי בלוגו הזה הוא בחיבור בין אדם לחיה במציאות של דיכוי אחד, בקריאה למאבק אחד ובאידיאל של שוויון והרמוניה בין בני-אדם ובעלי-חיים אחרים. וכמו בשם "אנונימוס" הלוגו הזה מכיל גם יסודות חתרניים ואניגמטיים. טביעת הכף, או האצבע, היא מה שמותיר אחריו מי שבא בסתר, עשה את שעשה והסתלק. היא מה שייוותר בבוקר למבטו של האדם ההגון, האזרח שומר החוק, מחינגת הלילה: חזירי הבר שחיטטו בגינתו נעלמו כעת חזרה אל הוואדי, מרססי הגרפיטי שבו לבתיהם, המכשפות טיפסו על מטאטאיהן ועפו ליערות. רק עקבות מטושטשים נותרו פה ושם, רומזים לילדים שיש אופציה אחרת מלבד לגדול אל תוך הקופסאות שנוצקו עבורם. טביעת האצבע היא גם סמל לדיכוי השלטוני – נטילה של טביעות אצבע היא חלק מהפרוצדורה של מעצר וכליאה. והמאבק נגד דיכוי עובר דרך תחנות המשטרה ובתי הכלא.
האידיאולוגיה הסמויה של המיתוג מחדש
גם בלוגו החדש של אנימלס מופיע אדם ומופיע בעל חיים לא אנושי, אולם האופי של בעל החיים והיחס בין האדם לבינו משתנים מקצה לקצה.
האדם שוב אינו שווה בין שווים במעגל החיים כמו בלוגו של מעגל החיות. גם אין לנו יצור היברידי, אדם-חיה, כמו בלוגו של טביעת הכף / טביעת האצבע. כעת האדם הוא יד חובקת ומלטפת שמקיפה שה חמוד, שפיו מוטה בחיוך עדין ועיניו עצומות – מתמכר לליטוף האנושי.
האידיאולוגיה שמשתקפת בלוגו היא אותה אידיאולוגיה הגמונית, שמובעת עוד בסיפור גן עדן ובסיפור תיבת נוח התנ"כיים: האדם הוא נזר הבריאה, שומר הגן, השליט של עולם החי הנדרש לנהוג בנתיניו בנאורות ובחמלה. בעל-החיים הוא שה צעיר – דוגמה לאופן שבו האידיאולוגיה
ההגמונית עושה אינפנטיליזציה לבעלי החיים. "בעל-חיים לידהאדם הוא כילד, תמים וחסר-הגנה" – כתב השופט חשין בפסק-דינו בעניין הניצול של תנינים במופעים אלימים בחמת גדר. דמותו האידיאלית של האדם לפי הלוגו היא דמות של אב ושליט חומל, אוהב ומלטף. בעל החיים הוא מוקטן ותלותי, כל כולו אחוז בכף ידינו. הוא לא מעורר כבוד בכוחותיו הקמאיים הנשגבים מהבנתנו, אלא מקסים אותנו בהיותו מלא מתיקות וחמידות. היחס בין האדם לבין החיה אינו יחס של כבוד כלפי מי ששווה לי אלא יחס של פטרונות וחמלה. על האדם מוטלת שליחות של עשיית חסד ולא חובה של התפרקות מפריבילגיות. האתוס הפטרנליסטי המשתקף בלוגו קרוב יותר לאתוס של מיסיונרים הבאים "להושיע" קבוצות ילידים באמצעות פרויקטים של מעשי צדקה, מאשר לאתוס של תנועות שחרור וסולידריות.
הלוגו החדש מהדהד בעוצמה גם את המיתוס הנוצרי של השה האובד. סיפור השה האובד מופיע בבשורה לפי לוקס בפרק טו:
1 וַיְהִי בִּקְרֹב אֵלָיו כָּל־הַמּוֹכְסִים וְהַחַטָּאִים לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ׃ 2 וַיִּלּוֹנוּ הַפְּרוּשִׁים וְהַסּוֹפְרִים לֵאמֹר הָאִישׁ הַזֶּה מְקַבֵּל אֶת־הַחַטָּאִים וְאֹכֵל אִתָּם׃ 3 וַיִּשָׂא אֶת־הַמָּשָׁל הַזֶּה וַיֹּאמַר אֲלֵיהֶם׃ 4 מִי בָכֶם הָאִישׁ אֲשֶׁר־לוֹ מֵאָה כְבָשִׂים וְאָבַד לוֹ אֶחָד מֵהֶם וְלֹא יִטּוֹשׁ אֶת־הַתִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה בַּמִּדְבָּר וְהָלַךְ אַחֲרֵי הָאֹבֵד עַד כִּי־יִמְצָאֵהוּ׃ 5 וְהָיָה כְּמָצְאוֹ אֹתוֹ יְשִׂימֶנּוּ עַל־כְּתֵפָיו בְּשִׂמְחָה׃ 6 וּבָא אֶל־בֵּיתוֹ וְקָרָא לְאֹהֲבָיו וְלִשְׁכֵנָיו יַחַד לֵאמֹר שִׂמְחוּ אִתִּי כִּי מָצָאתִי אֶת־שֵׂיִי הָאֹבֵד׃ 7 אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כֵּן שִׂמְחָה תִהְיֶה בַּשָּׁמַיִם עַל־חוֹטֵא אֶחָד אֲשֶׁר שָׁב יוֹתֵר מֵעַל־תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה צַדִּיקִים אֲשֶׁר לֹא־יִצְטָרְכוּ לִתְשׁוּבָה׃
הסיפור כולו מבוסס על אידיאולוגיה של חברה פסטורליסטית, שמבוססת על ניצול בעלי-חיים, אך מציגה את הניצול כטיפול אוהב, את השחרור כאובדן וסכנה ואת הלכידה וההחזרה למסגרת הניצול כישועה. היחס של האדם לשה, בהקשר התרבותי הזה, הוא לא רק יחס של פטרנליזם, ושל חמלה וחסד מעושים. האדם מייצג את האלוהי, הכל-יודע, המצפן המוסרי. השה מייצג את הנאיבי, הטועה, התועה, שיש להחזירו לדרך הישר.
למותר לציין, שאין בלוגו החדש שום רמז לדיכוי או לניצול. אם בלוגו הקודם הופיעו בעלי החיים המנוצלים ביותר בתעשיית המזון בישראל – דג, תרנגול ופרה (לצד האווז ממשקי הפיטום שנסגרו), בלוגו החדש מופיע שה. גופות של גדיים וטלאים אינן המזון היומיומי או הייצוגי על צלחותיהם של בני המעמד ההגמוני בחברה הישראלית. נסו להראות לוגו עם שה לקבוצות מיקוד שרוב משתתפיהן הטמיעו את החוויה של הקבוצות ההגמוניות בישראל. ניתן להניח שמשתתפים לא יחושו שיש בלוגו ממד ביקורתי או מאשים ביחס לאורח החיים שלהם יותר מאשר אילו היתה בלוגו דמות של גור חתולים. הם לא ירגישו אי-נוחות. הם ייתנו משוב חיובי. דמות של תרנגולת או של עגל, לעומת זאת, עשויה היתה לעורר אצל אנשים כאלו אי-נוחות. הם היו מדרגים אותו נמוך יותר. אלו קבוצות בישראל כן מזוהות עם אכילת טלאים וגדיים? ערבים ויהודים יוצאי ארצות ערב. ולא רק שהם מזוהים עם אכילת בני צאן, השחיטה של בני צאן מקושרת לטקסים דתיים פומביים כגון שחיטת הכבש בעיד-אלאדחא או בערב פסח. אינני סבור שמי שבחרו בשה ללוגו החדש של אנימלס פעלו מתוך גזענות מודעת. אולם כאשר אתה מנסה להתחנף לטעמה של ההגמוניה טורפת התרנגולים והפרות, בנקל תמצא עצמך תוקף את המיעוטים האוכלים שיות.
החבירה להגמוניה
החלפת השם והלוגו הם רק סימפטום לתהליך רחב יותר של שינוי אידיאולוגי. ומה שמתרחש בעמותת אנונימוס/אנימלס מייצג את מה שמתרחש בתנועות לזכויות בעלי-חיים בארץ ובעולם. בעולם שהולך ונעשה שמרני, ימני וגזעני, התחושה היא שניתן להשיג יותר עבור בעלי החיים על-ידי חבירה לזרם המרכזי מאשר על-ידי חתירה כנגדו. עם מסרים של "סוגנות נאורה" (מושג שטבע ד"ר צחי זמיר) אפשר לטבען את העולם בלי לקרוא תיגר על אידיאולוגיות שעיצבו את תודעתם של בני אדם במשך אלפי שנים. עם מסרים שאינם מעוררים אי-נחת, אפשר להגיע בקלות רבה יותר לתקשורת. במחיר הצנוע של רמיסת קבוצות שהן ממילא מודרות ומדוכאות, אפשר ליצור קשרים הדוקים עם האנשים שבשלטון ולהיטיב עם בעלי החיים לא בפעילות מלמטה-למעלה אלא מלמעלה-למטה. הדרך לשחרור בעלי-החיים תמשיך לעבור דרך תחנות משטרה ובתי כלא – אולם הפעם הפעילים לשחרור הם בצד האוזק והכולא.
ואפשר להרהר אחר הריאל-פוליטיק הזה. השלטון הוא בעל-ברית מתעתע. חיבוק הדוב שלו יכול להיות קטלני. המימסד החברתי ההגמוני אינו סובל שחרור מוחלט אלא אם המלים הללו הופכות להיות נבובות, וכמוהן התודעות של מי שנושאים אותן לשווא. מאבק לעולם צודק, חופשי ושוויוני אינו מתקדם באמצעות אימוץ של דימויים שבונים מחדש ומחזקים אידיאולוגיות שולטניות. וסוציאליזציה של אנשים להיות פעילים חברתיים אינה אפקטיבית אם מלמדים אותם כיצד להשתלב בזרם המרכזי אלא כאשר מציעים להם חשיבה ביקורתית ומעניקים להם את ההזדמנות לחוות את החוויה העוצמתית של קריאת תיגר על הסדר החברתי.